סוף של חורף, או תחילתו של אביב? כך או כך כדאי שיהיה מרענן, נעים ומזמין אור לפיד פגשה את קולקצית המעבר שלנו ואלו התוצאות
לא משנה מה מתרחש, תנשמי עמוק. תעצמי עיניים אפילו, אם את מרגישה שאת צריכה. מותר לך לעצום עיניים. לתת ליקום להתפוגג לרגע, ולנשום עמוק. תמיד תחפשי אויר נקי, בכל מקום אליו את מגיעה, תחפשי אויר נקי. כזה שאין בו שאריות של שום דבר זר. צלול. תני לאויר למלא את הצלעות, לרדת אט אל הבטן, לנוח […]
ללבוש לבן זה לגמרי סטייט אוף מיינד. יש אפילו ימים שאי אפשר להכיל בהם את כל הבהירות הזאת. ימים שבהם הצחות מתנגשת עם איזו אפלולית פנימית. כי כן, ומותר בהחלט להודות בזה, לפעמים יש בנו אפלולית פנימית. אבל כשהאביב מגיע לשיאו וכמעט נוגע בקיץ, כשהאויר מתמלא אניצי חיטה ופתיתים רכים של ראשי סבא, אז מצב […]
למצוא את התנועה הנכונה. שנים אני כבר מחפשת אותה – את זאת שבדיוק מתאימה לקצב החיים שלי (שגם הוא משתנה מדי פעם), לכמות האויר שאני יודעת לנשום, למהירות המחשבה שלי, שלפעמים טסה מהר מהר ולפעמים רוצה להאט, להיות, לשקוט. זאת שתרכך, תאריך אבל גם תזרים את הדם, תעלה חיוך, תדליק ניצוץ בעיניים, תגרום לי לצאת […]
חוף בסופו של חורף, על גדות ים של ארץ לגמרי זרה. יש בו גוונים שתראה רק העין המחפשת. הרים שמשתפלים אל תוך עומקם של המים, עטורי בתים צבעוניים ועצי מחט ירוקי עד. ושקט. שקט שממלא כל איבר בגוף. אוושת גלים באה והולכת. דמות חותרת אי שם במרחק. שמיכה רכה פרוסה על חלקת אבנים. אין […]
בין רצונות. מהלכת. במקום החיבור, שהוא העדין שבעדינים, בין אתמול להיום, בין אני הקטנה לגדולה. עולם ומלואו בקו התפר. חיים שלמים מתקיימים במרווח הבלתי נראה, שבין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין דמיון למציאות. עקב בצד אגודל, פוסעת רק על הקווים, שבין רצפות המדרכת. מאזנת את צד ימין לעומת צד שמאל. מרכזת את כל הרצונות […]
כמה חכם הוא הטבע. למרות שלעיתים נדמה, שכאן במזרח התיכון, עונות השנה הן בגדר תיאוריה בלבד, עין בוחנת תמצא שהן יודעות (ועוד איך) להשאיר את חותמן. שדות זהובים עד חומים ומאובקים של סוף הקיץ, צורות העננים הבהירות של הסתיו, עצים נשורי עלים ושמיכה ירוקה ראשונה אחרי שטף הגשמים הגדול הראשון. לטבע, כמו לארונות, יש […]
מחשבות נודדות חוצות גבולות תזמורת של תדרים רוקחים תבשילים בבדים מפגישים בין עולמות מנוגדים עולמות נפרמים וקמים אחרים.